החלפת חיתול לאימא
יום שישי, השעה מתקרבת ל- 12 בצהריים, המחלקה הגריאטרית השיקומית בבית חולים במרכז הארץ. כרופא יחיד אני עושה ביקור בזק, כדי לא לפספס בעיה רפואית חריגה, לפני שמוסר את האחריות במחלקה לרופא התורן ועומד לברוח הביתה.
מתחנת האחות אני רואה בן של חולה, לבוש באופן צנוע ונראה רציני מאוד. הוא אוחז טלפון נייד בידו ושיחותיו לא מסתיימות. הוא נראה מוטרד וניכר על פניו שהוא מחפש עזרה. חשבתי לעצמי שאולי אימו לא מרגישה טוב וניגשתי לברר עימו מה קורה. הבן של החולה אמר לי שהוא רוצה להכניס את אימו לשירותים והוא זקוק לעזרת פרסונל להחליף לה את החיתול. כמובן שצוות האחיות וכוח העזר מאוד עסוק בטיפול בחולים אחרים והם לא יכולים לעזור כעת.
התברר שאימו, חולה מבוגרת, נצולת שואה, הגיעה למחלקה גריאטרית לאחר אירוע מוחי לשיקום. הבן שלה, מנכ”ל של אחת מחברות הגדולות בארץ אמר לי שלדעתו חשוב מאוד ללמד אימא לשלוט על צרכים בתהליך השיקום. שליטה על סוגרים היא תכונה אנושית ייחודית הוא אמר. הוא היה במבוכה ומתוסכל מאוד.
הוא צודק. תכונות אנושיות מיוחדות הם הרגשת בושה, שמירת הפרטיות, היגיינה אישית ושליטה על סוגרים. כידוע, היצורים מהעולם החי חופשיים מתכונות אלה. הם לא “מתביישים” להיות ערומים ולהתפנות ללא אבחנת זמן ומקום, למרות שלעיתים אנו מאלפים כלבים וחתולים לשמור על הניקיון בדירה. שמירת הפרטיות הינה אבן יסוד של קיום אנושי, במיוחד עבור נשים.
המראה החיצוני של האישה הוא אולי הכלי החשוב ביותר במלחמת הקיום שלה כאישה. בחלקו הוא instinct וגנטי. גם במראה חיצוני של חיות נקבות הרבה פעמים יש סמנים בולטים, כדי לגרות את תשומת הלב של הזכרים.
מידת צניעות וחשפנות של אישה תלויה במקום ובתרבות שהיא גדלה, בגיל, בדת ובכללי התנהגות החברה שבה היא נמצאת. זה יכול להיות קיצוני לכיוון של צניעות, כלבוש נשים מוסלמיות, חלק מהנשים היהודיות החרדיות או נוצריות, וזה יכול להיות קיצוני חשפני כלבוש בהודו, אפריקה ולבוש יום יומי המקובל היום בחברה מודרנית. אפילו בחברות נבחרות כמו High society ברוסיה הצארית, בצרפת המונרכית או במדינה אירופאית אחרת לעתים לבוש נשים היה חשפני מאוד.
למעשה, אין גבול בתחרות בין נשים למשוך אליהן תשומת לב של גברים (וגם של נשים, דרך אגב).
בכול זאת, גם במקרים קיצוניים של חשפנות נשים הן מחסות מקומות אינטימיים. הפגנות פרובוקטיביות של אנשים בעירום מלמדות לפי דעתי שהם רוצים להתקרב לחברת החיות, תהליך של התבהמות מצער.
והנה, בן אדם מחונך, תרבותי, ביישן, שומר בקפדנות על כללי פרטיות שלו פתאום חולה ומגיע לבית חולים. יש מעט מקומות בבתי חולים, אולי בבתי חולים דתיים, שמנסים לשמור על כללי פרטיותו של האדם בקפדנות.
הכללים הם ברורים ולפי דעתי חשובים לצעירים ולמבוגרים, לדתיים וחילוניים, לנשים ולגברים.
טיפול סיעודי, רחצה, הלבשה, כניסה לשירותים, ניקיון אישי כהחלפת חיתולים, הכנסת קטטר וכו’.. חייב להתבצע לחולה זכר על-ידי מטפל או אח גבר ולחולה נקבה על-ידי אחות שהיא אישה. פשוט מאוד, חשוב מאוד וכמעט לא קיים במחלקות בתי חולים כלליים.
לבן אסור לגלות ארבת אביו או אימו. זהו איסור מהתורה וההלכה לפי דעתי צריכה להיות מקובלת גם על בן אדם חילוני קיצוני. מה לעשות, בזה אנחנו שונים מחיות. אנחנו בני אנוש.
והנה, המנכ”ל שלנו עומד ומתחנן שיבוא כוח עזר של המחלקה כדי שיחליפו חיתול לאימו. מכשול מעל מכשול. מגיע לאימו שזה יעשה זה על-ידי אישה ולא גבר כי פרטיותה של אימא חשובה מאוד. לא כדאי שהמנכ”ל בכבודו ועצמו יעזור להחליף חיתול, למרות המסירות ללא גבולות שלו, כי אינו רשאי לגלות ערבת אימו.
כוח העזר לא בא כי הוא היה עסוק עם חולים אחרים.
המנכ”ל חסר העונים לא הבין שהצוות הסיעודי עובד לפי תקנים של העולם השלישי. שבמחלקה של 36 חולים, שאף אחד מהם לא מסוגל לשרת את עצמו, ראוי שיהיו יחידות כמו בטיפול נמרץ, אחות וכוח עזר לא ל- 8 – 12 חולים, אלא לכל 2 – 4 חולים בלבד.
לפי דעתי מדובר על צורך בהכפלה של התקנים של הצוות הסיעודי לרוב מחלקות האשפוז של בתי חולים.
דרך אגב, המנכ”ל אינו יודע שכול הצוותים בבית החולים – האחיות, הרופאים וכוח העזר עושים עבודה כפולה עבור משכורת זעומה. למה עבודה כפולה? כי הם עובדים במקום שניים או שלושה אנשים.
ומה זה משכורת זעומה? המפורסם עובד כוח העזר מקבל משכורת של ארבעת אלפים שקל לחודש ובכסף הזה הרי הוא לא יכול לפרנס את משפחתו בכבוד. לכן, איש כוח העזר, שמחה, עובד בעוד שני מקומות עבודה. בנוסף, בשבת הוא הולך לטפל בחולה קשיש באופן פרטי. שמחה עובד ללא מנוחה, ביום ובלילה, עד שכמובן, יום אחד הוא מאבד הכרה, מתמוטט, נופל ונפצע בראשו.
המשכורת של האחות והרופא שעובדים ביחד עם שמחה לא מאוד רחוקה מהמשכורת שלו. למשל, רופא גריאטרי מומחה בכיר, עם וותק של 41 שנים בסך הכול, וותק של 28 שנים בבית חולים במרכז הארץ מקבל 51 שקלים לשעה, ברוטו. סכום זה קטן ב – 2 שקלים ממשכורתה של אשתו, אחות מוסמכת, שגם היא עובדת באותו בית חולים. תנסו להעסיק בסכום זה אינסטלאטור, טכנאי חשמל או איש שיפוצים. לא תצליחו.
מסבירים לנו שאם יעלו את המשכורת של הרופאים ב- 50 % (כ- 75 שקלים ברוטו לרופא ותיק ובכיר ו- 39 שקלים לרופא מתמחה, לשעת עבודה), או יעלו את המשכורת של ששון, עובד כוח העזר, המערכת הכלכלית של מדינת ישראל תקרוס.
מצד שני, מסבירים לנו שאם משכורת של כבוד המנכ”ל, שהיא פי מאה (פי 100) ממשכורתו של ששון, לא תעלה, גם כן המערכת הכלכלית בארץ תקרוס.
אומרים לנו “אוי ווי”, עם המשכרת של המנכ”ל, שהיא פי מאה ממשכורתו של עובד כוח עזר בבית חולים, תרד, זה יהיה מגמה של חזרה למשטר בברית המועצות ובאלבניה.
כמובן שכולם חושבים שלהעביד אדם בשכר זעום כדי לשלם שכר פי 100 גבוה יותר למנכ”ל זה “חוקי”, “אנושי” וזה “צדק של החברה הנוכחית”. אומרים שהראשון יתאמץ עוד ובסוף יהיה בסדר. ולשני פשוט מגיע כי הוא נחמד, מלומד, שירת בצבע, השתתף בקרבות במלחמות והוא בכלל “בונה הארץ” ו”מלך הארץ”.
הייתי רוצה לדעת כמה מאנשים קראו ברצינות את הספר “מדינת היהודים” של הרצל. החלום של הרצל היה שבמדינת היהודים יעבדו לא יותר מ- 7 שעות ביממה. לא 16 שעות ביממה כמו המהנדסים, לא 26 ויותר שעות ללא הפסקה כמו הרופאים.
ניתן להמשיך להעליב רופאים, “לשים אותם במקום”, להמשיך להעביד רופאים חינם. כי משכורת בינונית של רופא מומחה בכיר בבתי חולים בעולם היא בין 350 ל 500 אלף דולר לשנה, שזה 150,000 שקלים לחודש. דרך אגב, הסכום ה”אסטרונומי”, ה”פנטסטי” הזה הוא עדיין פי שניים, שלוש או עשר (!!) פחות ממשכורתו החודשית של מנכ”ל של חברה גדולה בארץ.
האם עבודתו של המנכ”ל יותר חשובה מעבודתו של רופא בכיר? האם הוא יותר מלומד? האם יש עליו אחריות בלתי פוסקת על חיים ומוות של עשרות או מאות אנשים? לא.
האם ידוע שרופא מנתח בכיר נכנס לחדר ניתוח בדרך כלל ל 6 – 8 ויותר שעות ברציפות, מנתח מספר אנשים, מציל את החיים שלהם בפעול, ויוצא מחדר ניתוח עם 300 – 400 שקל ברוטו? על כל ניתוח 100 שקל ברוטו. הכסף הזה לא יספיק לרופא בכיר מנתח לשלם אפילו עבור מונית כדי להגיע לבית חולים פרטי. שם, בבית חולים פרטי הרופא המנתח בכיר ינתח עוד שני חולים וסוף סוף יקבל משכרתו אמיתית – 10,000 שקל עבור 4 שעות עבודה.
תגידו- הנה הרופא מתקרב למשכורת של המנכ”ל. אבל כמה רופאים כאלה יש? מאה, אולי מתאיים, בכול הארץ. ומה אם יתר 24,000 הרופאים שחוזרים הביתה עם 300 – 400 שקל עבור יום עבודה (ראה את תלוש משכורת שלי).
אפשר להעסיק אחיות וכוח עזר במשכורת סמלית עם שני אנשי צוות סיעודי ל- 36 חולים סיעודיים קשים בלילה.
ניתן לקצר ימי אשפוז, לא לתת טיפול אלמנטארי לכול אחד מאיתנו, לאימהות והאבות שלנו, אפילו לאימא של המנכ”ל. אפשר להתעלם מבדיקה וטיפול בסבל של חולים קשישים בכותלי בתי חולים ובתי אבות.
בשנת 1964 הייתי נער בן 18 והפכתי להיות בוגר מאוד, הבנתי מה שמתרחש בברית המועצות לשעבר. מי אז חשב, כתב, ניחש, הכריז שהמדינה הזאת תתפרק בקרוב. באותם ימים כתבתי ביומנים שלי, שהצליחו להגיע ארצה 10 שנים אחרי עלייתי בשנת 1982, שברית המועצות תקרוס ותתפרק.
משם שברחתי. משם גורשתי. למרות שהינו שם כ- 2,600 שנה. תמיד חיינו באמונה שארץ ישראל היא מולדתנו ואכן כך. אין לנו לאן ללכת, לברוח וכול מה שמתרחש פה הוא גורלנו ועתידנו.
אייני מאמין שכדי שארץ ישראל תצמח אנו חייבים לתת למיעוט קטן של אנשים, שלא בהכרח הכי תורמים לכלל וכמעט בטוח שלא הכי חכמים, משכורת גבוהה פי מאה מרופא.
צריך להבין כשברית המועצות התרסקה סביבה לא הייתה אף מדינה עוינת. גם אחרי התרסקותה רוסיה נשארה כמדינה שהיא רבע העולם.
לא יתכן שבגלל שלטון מיעוט שנוטל מהכלל הכול, ובכלל לא בטוח שנותן משהו לטובת הכלל, המדינה הקטנטונת הזאת תתרסק. גם בזמננו יתכן שהתרחשו מהפכות.
בספרי “נטילות ונתינות” שיצא לאור לפני חצי שנה, בסיפורים קצרצרים, אני מתאר מציאות של חיי יום יום כמעט של כול המגזרים בארץ. דרך אגב, בספר שלי ישנו הסבר של מנגנון ההתנהלות של ברית המועצות, המדינה “הסוציאליסטית”, וסיבות התרסקותה.
תאמינו לי שאני ממש לא מתגעגע למה שהתרחש בברית המועצות. אני רק רואה דמיון רב בין התהליכים שהתרחשו שם בשנות השישים והשבעים ובהמשך למה שמתרחש פה עכשיו.
כדאי לנו שילדנו בבתי הספר יקבלו חינוך ראוי, כדאי שהאמהות הצעירות לא יחפשו איפה לשים את התינוקות שלהן כשהן יוצאות לעבודה. כדאי שבנינו, אחרי עבודה שוחקת כ- 14 – 16 שעות ביממה יוכלו לקנות חיתולים לתינוקות במשכורת שלהם וגם לזכות לקנות דירה למגורים. כדאי שהרפואה תוכל לטפל בחולים וכדאי שיהיה מישהו שיכול להחליף את החיתול של האימא של המנכ”ל של החברה. אנחנו בהחלט זקוקים במהפכה חברתית.
יש לשים בצד את הדמגוגיה של הפוליטיקאים. את כולם כאחד. יש לפתוח עניים למציאות של ניצול הרוב, ניצול של הכלל, נטילה מהכלל של היכולת להתקיים, יכולת לבנות חיים בסיסיים. פשוט לתת לכלל מה שנלקח ממנו במרמה והונאה ובהסברים פוליטיים דמגוגיים.

אמינוף בכור צבי
16.08.2011